Wikia

ישראל

רצח רבין

שיחה0
5דפים באתר זה

== מהלך הארועים בסיום העצרפיגועים המוניים, התקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב עצרת תמיכה בממשלת רבין, שאורגנה ע"י תומכי הממשלה ובראשם שלמה להט.

בשעה 21:30, בתום העצרת, ירדו יצחק רבין ורעייתו במדרגות חניון גן העיר, כשבשלב כלשהו התעכבה לאה רבין ויצחק רבין המשיך לצעוד לעבר מכוניתו בלעדיה, כשהוא מלווה בשומריו.

כשהתקרב רבין לעבר דלת מכוניתו הפתוחה, נשמעו 3 קולות ירי עמומים ורבין פונה מן המקום במהירות.

הדווחים הראשונים בתקשורת (כרבע שעה לאחר הירי) סיפרו על יריות בכיכר מלכי ישראל בלא ידיעה על נפגעים. עדת הראייה, מרים אורן, שרואיינה בטלוויזיה, סיפרה שרבין נכנס למכוניתו על רגליו וללא פגע. אולם סביב השעה אחת עשרה בלילה, החלו להגיע דווחים סותרים מבית החולים, לפיהם רבין הגיע למיון עם פציעה קשה, ובשעה 23.15, יצא מנהל לשכתו של רבין, איתן הבר, לתקשורת ובישר:

"ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב, וביגון עמוק על מותו של ראש הממשלה ושר הבטחון יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב. יהי זכרו ברוך".


יגאל עמיר נעצר מיד במקום הארוע ונמסר שהוא המתנקש ושפעל לבדו. כמו כן, דווח שרבין נפגע משני קליעים, ואילו מאבטחו נפצע קל מכדור בכתף.


יגאל עמיר הודה בתאריך 9/11/95 ברצח ראש הממשלה. עמיר היה סטודנט למשפטים בבר אילן, חובש כיפה, המקורב לימין הקיצוני ולאירגון אי"ל בראשותו של אבישי רביב. על פי כתב האישום, עמיר פעל מתוך אמונה שהסכמי אוסלו הם סכנה קיומית למדי

הלוויה והאבל עריכה

ארונו של רבין הוצב ברחבה שלפני משכן הכנסת בירושלים ועשרות אלפי אנשים עברו על פני הארון.

רבין נקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים. בהלווייתו השתתפו כ-80 ראשי מדינות. הנשיא קלינטון הטביע את חותמו במילות הפרידה שאמר בעברית: "שלום חבר" ונכדתו של רבין, נועה בן-ארצי נשאה הספד נרגש.

ההנצחה עריכה

בכיכר מלכי ישראל הוקם אתר זיכרון ליצחק רבין ואלפי בני נוער התאספו במקום כדי להתייחד עם זכרו בשירים ובהדלקת נרות זיכרון (לימים הם כונו "נוער הנרות"). שמה של כיכר מלכי ישראל שונה ל"כיכר רבין" ובמקום הוקמה אנדרטה לזכר רבין. שמותיהם של רחובות ואתרים רבים ברחבי הארץ הוסבו על שמו של רבין, וכנ"ל לגבי מרכזים רפואיים ומבני ציבור.

חוק יום הזיכרון ליצחק רבין קבע את יום י"ב בחשון, מועד הרצח לפי הלוח העברי, כיום זיכרון ממלכתי, המצויין במוסדות המדינה, במחנות צה"ל ובבתי הספר.


ועדת שמגר עריכה

בעקבות רצח רבין הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ("ועדת שמגר"), שחקרה את נסיבות הרצח. בסיום עבודתה, הטילה הועדה את עיקר האחריות על השב"כ וראשיו.

אולם חודשים ספורים לאחר פירסום דו"ח שמגר, החלו לעלות טענות כבדות כנגד ועדת שמגר ומסקנותיה, שעיקרן: "העלמת" פרטים קריטיים הקשורים ברצח ו"טיוח" חלק מן העובדות.

חלק מן הפרטים שועדת שמגר לא פירסמה בגלוי נכללו בדו"ח הסודי ונגעו לדרך הפעלתו של סוכן השב"כ אבישי רביב. רביב שגוייס לשב"כ כ-8 שנים לפני רצח רבין, הקים את האירגון הקיקיוני אי"ל (אירגון יהודי לוחם), אשר הירבה לעסוק בפרובוקציות נגד ערבים, ומנהיגו אף הזדרז להודות ברצח ערבי בחלחול, שבהמשך הסתבר כשיקרי, הרצח לא בוצע ע"י יהודי וההודאה ביטאה הכפשה של ציבור המתנחלים וגרמה למתיחות מיותרת בינם לבין הפלסטינים.

עם פירסום החלק הסודי של דו"ח שמגר, גדלה המבוכה במערכת המשפטית משהסתבר שפרקליטת המדינה דאז, דורית בייניש, גיבתה משפטית את הפעלתו של רביב ואף נתנה יד להפללתו של אדם אחר ע"י רביב, כפי שעולה מדבריו של בן עמי: בדיון אצל דורית בייניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על יד אוניברסיטת בר-אילן, ויחשיד אדם אחר כדי שייתפס.

אלא שפרט לחלק הסודי, נשמטו בדו"ח שמגר פרטים קריטיים נוספים שנודעו בהמשך, המטילים צל כבד על עבודת הועדה ומסקנותיה. מקצת מן הדברים שועדת שמגר "השמיטה" או "טייחה" קשורים במסמכים הרפואיים שחלקם הגדול נכתב מחדש לאחר קביעת מותו של רבין.

הסתבר שמסמך המיון המקורי: "תעודת חדר מיון", שנכתב בזמן אמיתי ע"י רופאי המיון חסר, ובמקומהו התייחסה ועדת שמגר ל"תעודת חדר מיון" "משופצת", אשר נכתבה מחדש ובדיעבד לאחר פטירתו של רבין.

כמו כן, ועדת שמגר לא מצאה לנכון להתייחס לצילומי הרנטגן וה CT שעבר רבין, ובהם יש עדות חותכת לקליע בעמוד השידרה, כשביחד עם מסמכי המיון מאשרים הצילומים את הקביעה כי רבין הגיע למיון עם פצע ירייה בודד בחזהו, ורק לאחר מותו נוספו שני פצעי הירייה בגבו.

ועדת שמגר גם לא עמדה על הסתירות בנוגע לאופן הגעתו של רבין למיון, כאשר קביעת הועדה היתה שרבין הגיע למיון במכונית השרד, בעוד שמן המסמכים הרפואיים עולה בבירו שרבין הגיע למיון באמבולנס נט"ן כשהוא מונשם.

בעשור האחרון הוגשה לבג"ץ סידרת עתירות כנגד מסקנות דו"ח שמגר, ובהן דרישה לחשוף את צילומי הרנטגן וה CT החסויים, אולם עד כה דחה בג"ץ על הסף כל ניסיון לחשיפת המסמכים הרפואיים וצילומי הרנטגן, והותיר את מסקנות ועדת שמגר על כנן.

גזר הדין עריכה

יגאל עמיר הורשע ברצח יצחק רבין, ונידון למאסר עולם על הרצח ולעוד 8 שנות מאסר על פציעת מאבטחו של רבין.

בשנת 2001 תוקן חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001, ונקבע בו שוועדת השחרורים תימנע מקציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי-אידאולוגי, ולא תמליץ על מתן חנינה לאסיר כזה, אם כי אין בחוק מניעה מסמכותו של הנשיא לקצוב את העונש או לחון את האסיר.


הסתירות בגירסה הרשמית לרצח רבין עריכה

למרות שיגאל עמיר עצמו הודה במעשה הרצח, שיחזר אותו ומעולם לא הביע חרטה, עלו כבר בחודשים הראשונים לאחר הרצח טענות המטילות ספק בגירסה הרשמית לרצח רבין.

ברי חמיש, נתן גפן, פילוביץ שחף ואחרים עמדו על כך שמכוניתו של רבין הגיעה למיון איכילוב רק לאחר 22 דקות מתחילת הנסיעה. כמו כן, הם הציגו את מסמכי המחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ), בחתימתו של ברוך גלטשטיין, על פיהם לא נמצאו כל שרידי ירי על כפות ידיו של יגאל עמיר. נוסף על כך, הם הציגו את מסמכי המיון של רבין, מהם עולה שרבין נפגע מכדור בקידמת החזה שחדר לעמוד השידרה והביא לשיתוקו של רבין.

כך צמחה לה תאוריית "הכדור השלישי", שעל פיה רבין אומנם נפגע ע"י כדוריו של יגאל עמיר, אך במהלך הנסיעה למיון בוצע בו "וידוא הריגה" ע"י אנשי שב"כ שקשרו קשר כנגדו, והוא נורה בשלישית- הפעם מלפנים.

אלא שעם חשיפת צילום החזה שנעשה לרבין לאחר המוות (הצילום נחשף בנובמבר 2005), התגבשה תאורייה שונה בתכלית לעניין רצח ראש הממשלה רבין, תאוריית "הכדור הראשון", שתוצג בקצרה.

תאוריית הכדור הראשון עריכה

לאחרונה חלה התפתחות חדשה בנושא רצח רבין, ואף הוגשה לבג"צ עתירה (מ"ס 229/06, מתאריך 8/1/06), הדורשת לפסול את הדו"ח הפתולוגי של פר' היס בפרשת רצח רבין.

טענת העותרים, המסתמכת על המסמכים הרפואיים וצילומי הרנטגן, הינה כי רבין נורה לראשונה דווקא במהלך הנסיעה, לאחר שבכיכר מלכי ישראל נורו יריות סרק בלבד. על-פי תרחיש זה (תיאוריית "הכדור הראשון"), רבין נורה בחזהו ע"י מאבטח שישב במושב הקידמי, לצידו של הנהג דמתי. לאחר הירי הועבר רבין ממכוניתו לאמבולנס נט"ן (ולא הגיע למיון במכונית השרד כפי שנמסר בגירסה הרשמית) ונפטר במיון בשעה 22.30 כתוצאה משוק ספינלי.

עם עזיבת הרופאים את חדר הטראומה, לאחר קביעת מותו של רבין ב 22.30, נורו שני כדורים נוספים בגבו של רבין, הכדורים שיוחסו ליגאל עמיר.

יגאל עמיר נאלץ להודות ברצח שלא ביצע, בין היתר לאחר שהופעל עליו לחץ כבד להודות ברצח, ולאחר שחוקריו השתמשו בשיטות חקירה מיוחדות. יש לציין בהקשר לכך שיגאל עמיר הודה במעשה הרצח רק ב- 9/11/95, דהיינו רק לאחר 5 ימי חקירה בשב"כ (בניגוד לרושם הראשוני שנוצר לגבי הודאתו המיידית).

חיזוק לכך שיגאל עמיר ירה כדורי סרק ניתן למצוא בסידרה של ממצאים משטרתיים ורפואיים, כולל הקריאות: "סרק, זה לא אמיתי" שנשמעו בזירת הרצח מייד לאחר הירי, ותוצאות המעבדה המשטרתית, על פיהן לא נתגלו שרידי ירי על כפות ידיו של יגאל עמיר, וכן בהסתמך על הבדיקות הבליסטיות להערכת מרחק הירי, לפיהן לפחות אחד מהקליעים נורה מטווח מגע, טווח שיגאל עמיר לא הגיע אליו הן על פי העדויות בשטח, והן על פי קלטת הרצח שצולמה על ידי קמפלר.

"תיק לא סגור" עריכה

בערב יום השנה העשירי לרצח רבין, ב-3 בנובמבר 2005, הוצג סרט דוקומנטרי של נפתלי גליקסברג ובו נטען כי בחולצתו ובגופייתו של רבין יש חור נוסף מצדן הקדמי. על סמך זאת, הועלתה היפותזה שעל פיה, רבין נפגע בכיכר מלכי ישראל מכדור שלישי תועה, שנורה בשוגג ע"י מאבטח שאפילו לא היה מודע לכך.

חולשתה של תאורייה זו היא בכך שלא נמצא חור תואם במקטורן ולא בחזהו השמאלי של רבין, מה ששומט לחלוטין את הקרקע מן ההיפותזה של גליקסברג והערוץ השני. כמו כן, לרבין נערכו לאחר המוות צילומי רנטגן וסי טי, אך גליקסברג נמנע משום מה מלציין את תוצאות הצילומים אשר נותרו חסויים.

קישורים עריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית